לחלק נכבד ממרחבי החיים שלנו
אנחנו צריכים לבוא מאוד יודעים מכוונים ברורים ונחושים .. ומדויקים
כמעט אין מרחב שמאפשר לנו להחזיק בלבול.
כמעט אין מרחב שמאפשר לנו להיות בריק.
כל ריק צריך די מהר להתמלא.

עם הילדים – כהורים אנחנו צריכים להתוות דרך.
להחזיק מעמד במצבים קשים כדי לתת להם ביטחון.
הם צריכים לדעת שיש פה מבוגר אחראי שיש לו מילה\
שאפשר לסמוך עליו והוא רגוע.

גם אם אתה אומר .."לא יודע" רצוי שתוך זמן תספק תשובה.
או תיתן להם משהו אחר לאחוז בו.
גם אם אתה מבטא את רגשותיך הכואבים
אתה צריך לתת להם את ההרגשה שאתה שולט ברגשות שלך
מול ילדים זה לא מרחב לבילבול

להורים שלנו – בדרך כלל אתה צריך להפגין שיש לך תוכנית.
שהדרך שלך ברורה ואתה יודע לאן אתה רוצה לקחת את החיים שלך.
גם אם כרגע עוד לא עלית על המסלול או נפלת ממנו.
אתה צריך להראות שהחיים שלך בשליטה ואוטוטו אתה עולה חזרה.
יש במה להתגאות בך ואתה לא ישן בעמידה.
עוד רגע יש תוכנית עוד רגע רואים תוצאות.
אתה מודע למצב כשזה לא בטוב

ויש מה לספר לשכנים כשזה טוב.
מול הורים (למעט מקרים יוצאי דופן) זה לא מרחב נוח לבילבול
בעבודה – גם. אתה ברור. אתה ייצוגי. אתה דוגמה של עובד מצטיין.
אתה יכול להתייעץ, עבודת צוות.
אבל אתה צריך לדעת מה לשאול.

משהו בך חייב להיות ברור.
גם עבודה לא מרחב להתבלבל בו .

מה נשאר ???
איפה אפשר לנוח לתוך בלבול ?
איפה מותר להיות לא יודע, לא נחוש, בלי תוכנית ?
איפה אפשר להניח את התסכול או לנוח בתוך אי ודאות,
איפה ?

תנסו זוגיות .. אולי שם אפשר קצת לנוח?
איפה עוד מתאפשר לכם מרחב חיים להיות בו מבולבל,
לא יודע .. לא ברור עם עצמך.. מתלבט.. נסער.
מרחב שלא מכריח אותך להחליט בו ברגע או לדעת הכל .
איזה מרחב מאפשר לך להיות לא מאורגן בדיבורך, לחשוב תוך כדי מילים
תוך כדי שאתה מדבר וטועה ומסתבך בלשונך ?

הצורך לדייק מבקש מנוחה.
איזה עוד מרחב מאפשר לך להתלבט בקול רם בלי מסקנה בסוף?
ותוך כדי שאתה מדבר או נח את הבילבול שלך,
משהו מסתכל עליך בעיניים אוהבות

איפה?
מקום בלי שיפוט בלי ביקורת בלי שמזרזים אותך להחליט.
בלי שאומרים לך לארגן משפטים נכונים תחבירית
בלי שאתה נדרש להוכיח תוצאת.
פשוט פשוט להיות.

אז יש לי הצעה להתבוננות.

אם המרחב הזוגי מאפשר לכם בלבול, זה כנראה המקום הנכון בשבילכם.
אני יודעת שבלבול מפחיד את הצד השני.
כל אחד מאיתנו זקוק לביטחון
ואם צד אחד קצת מתבלבל ונופל .. אז אולי אני אפול איתו.
בואו לא.

במקום זה כל אחד יעשה בדיקה עם עצמו כמה מותר להיות מבולבל לצידו
כמה מותר להיות לא יודע . לא ברור, לא חרד .. מתפנק .. טועה ועייף.
כמה זה לגיטימי להיות לידך כזה?
תן את זה .. כי בכל מקום אחר זה לא ממש אפשרי .
אני מבקשת אהובי היקר להיות מסוגלת לאפשר לעצמי להיות מבולבלת לצידך.
לא לדעת כלום. לא להחליט דבר.
לא לדבר דיבור מסודר.
לטעות פה ושם לפעמים ולדעת שלא כועסים עלי.
לדבר מהר .. לדבר הרבה .. או לא לדבר בכלל
לכאוב, לשתף את הבילבול.
אני מתחייבת בזאת לאפשר לך להיות גם כזה

לא יודע, לא מדוייק, קצת מקומט מרושל, מהורהר, לא החלטי ולא מוביל.
מתחייבת לאפשר לך מקום לנוח.
ככל שמרחב הטעות שלנו בזוגיות גדול יותר.כ
ך האהבה שלנו יש לה יותר מקום.
כגודל הסבלנות גודל האהבה.
בואו נגדיל את הכלי

מוגש באהבה
מיכל ניב נהוראי
"השפה הזוגית"