כמה עצות לזה שבוחר להיפרד

"אז בואי ניפרד נגמור את זה יפה…"
– חמי רודנר

זה נכון שאנשים עצמאים לפעול כרצונם והם בעלי זכות בחירה.

זה נכון שחובתם כלפי עצמכם לעשות מה שהם מרגישים שנכון להם.

כל שנותר למתבונן מהצד זה לכבד את הבחירה גם אם היא לא מוצא חן בעיניו.

יחד עם זאת חשוב לזכור שכל החלטה שאדם לוקח, קרוב לוודאי יש לה השפעה על החיים של אנשים סביבו ובוודאי בכל הקשור לפרידה.

זה נכון שברגעים אלו, אדם מרוכז בעצמו, הוא מתכנן קדימה וזאת זכותו.
אבל כשאדם מחליט לנתק, לקרוע ממנו מישהו, יכול להיות שבכל זאת חשוב להקדיש רגע מחשבה ולקחת בחשבון את האדם האחר שעשוי להיפגע מההחלטה.

וגם, נכון שאחת הסיבות שאנשים מעכבים פרידה זה משום שהם לא רוצים לפגוע. אני באמת לא חושבת שאנשים עושים דווקא כדי לפגוע.
ובוודאי אין מה להישאר מתוך ריצוי.
אבל אם לרגע הייתה נכנס לנעליו של זה שאתה עומד להיפרד ממנו,
מה הייתי מגלה שם?
עד כמה זה שבוחר להיפרד יכול או צריך להתחשב ברגשותיו של אחר?
אולי בכל זאת אפשרי לתכנן את זה ככה, ברמת הביצוע, שההחלטה הקשה הזו תבוצע כך שיישארו כמה שפחות "פציעות בשטח"?

הרי יש שם איש / אישה
דמות שהייתה חלק חשוב בחיים שלכם לתקופה
ואתם הייתם חלק חשוב מהחיים שלו/ה ועדין.
אתם משמעותיים עבור מישהו והעזיבה שלכם תעשה שם בור.
המחשבה "הוא יסתדר" או "היא תתגבר" בטוח עוברת לכם בראש.
ואולי ברגעים אלו אתם נוטים לשכוח שגם לכם הכאיבו פעם.
אז לרגע אני מבקשת בואו נראה איך אפשר לעשות את זה קצת יותר באחריות.

קודם כל מה לא?

  • – אל תלך בלי להגיד שלום – פרידות לא עושים בוואטסאפ אלא פנים אל פנים.
  • – אל תיתן לצד השני "להבין לבד" ותעלם.
    תאמין לי, השני מבין ובכל זאת לא נעים להשאיר את זה "עומד תלוי באוויר".
  • – אל תלך בלי להגיד כמה דברים משמעותיים שקרו לך בקשר הזה, לא יכול להיות שאין בכלל.
  • – אל תלך בלי להגיד לאחל משהו טוב לדמות הזאת שהייתה חלק מהחיים שלך לתקופה. חשוב להגיד מילים שרואות טיפה קדימה.
  • – אל תלך בלי לתת חיבוק או אחיזת יד לפחות…

מה כן?
פשוט… כבוד אדם:

  • – תכנן את הרגע, תעשה חזרה מה בדיוק אתה רוצה להגיד, כדי שזה יהיה ברור מתוזמן וענייני.
  • – תשהה רגע, תן לה/לו זמן לעכל את רוע הגזירה.
  • – תשאל אותה אם היא צריכה משהו?
  • – תן מקום לצד השני להביע את רגשות התסכול שלו.

אדם צריך תשובות, אדם רוצה להבין, זה טבעי.
בלי תשובות, כמות הסרטים שרצים לאדם הזה בראש אח"כ היא אין סופית
וסביר להניח לא מחוברת למציאות.
כאב הנטישה וההתעלמות גדול לפעמים מכאב הפרידה עצמה.

אדם מרגיש הפחתת ערך… "לא רוצים אותי… למה? למה אני לא טוב? למה אני לא שווה?"
חשוב להגיד מילים של ערך כדי לשמור על טיפה על צלם אנוש.
גם לפה מתאימה "שיטת הסנדוויץ"'. להתחיל במשפט טוב, לתת את המכה ולסגור בעוד משהו טוב ומעורר תקווה.

נכון זה קשה לשהות לצד אדם שכרגע נפגע ממך.
נכון שהאדם השני יכול להביע רגשות קשים בפרץ של בכי… כעס… או ניסיונות לשכנע להישאר. זה יצריך ממך לשמור על יציבות אל מול הפרץ הזה.
אבל קח בחשבון שאם אתה בא רך, מבין וחומל, האנרגיה הזאת תחלחל לצד השני. אם יהיה בך מקום להרגיע אדם ברגע הכאב שאתה גרמת לו,
אתה תצא גדול!

לסיכום… לאף אדם לא קל לחשוב שהוא מכאיב למישהו,
אבל בכל זאת אפשר להכאיב קצת פחות.

לא מזמן פגשתי אדם שסיפר לי סיפור מעורר השראה:
הוא נזכר בנערה שאהב בתקופת הצבא. הוא ידע שהיא אהבה אותו מאוד אבל אז בצעירותו לא השכיל להיפרד ממנה כמו שצריך. הוא נשוי כבר 25 שנה, ופתאום היא הופיע לו בחלום. שבוע לאחר מכן הוא פגש אותה… איפה?
בחו"ל… הזוי לגמרי. בתור בכניסה לאיזה מוזאון. הוא היה שם עם אשתו ובכנות סיפר לה על החלום.
הוא ביקש את הסכמתה להיפגש עם אהובתו לשעבר לקפה.
הם קבעו למחרת להיפגש ועל קפה וקרואסון.
והם שוחחו את אותה שיחה שחיכתה 30 שנה.

הלוואי וכל מפגש פרידה היה יכול להיגמר בנקישת כוס יין לחיים ולחיי הצלחה ואהבה בהמשך ושלא נצטרך לחכות 30 שנה, למרות שאף פעם לא מאוחר.

תודה

מקווה שעזרתי.
(הכתבה נוגעת כמובן לשני המינים)

להתמודדות עם משבר פרידה אני פה.