כיסאות ונוצות

האם אפשר לחיות חיים שלמים בלי לפגוע האחד בשני?
………………………………………………………………….

אומרים שיש כמה דברים שאי אפשר לעשות להם an do
אי אפשר להחזיר אותם חזרה
כמו נוצות שהתפזרו מתוך כרית,
את המילים שיצאו לנו מהפה אי אפשר להחזיר חזרה כאילו לא נאמרו.
אי אפשר להחזיר את הגלגל אחור
ואם אמרנו משהו פוגע .. זהו, זה בחוץ ..
אם נהגנו בדרך שמשהו נפגע ממהלך שעשינו .. זהו, זה בחוץ ..
אולי בסרטים אפשר להחזיר גלגל לאחור
אבל לא כל כך בחיים באמיתים.
אז מה עושים ?
……………………………………….

לא תמיד אתה רוצה להגיד ..ובכל זאת ונפלט לך
לא תמיד אתה רוצה להגיד מילה פוגענית ובכל זאת היא בורחת לך מהפה ללא שליטה
אתה לא רוצה לפגוע ..אבל אתה משוכנע שאתה צודק
אתה לא רוצה לפגוע .. לא בילד שלך.. לא באישה שאתה אוהב .. לא בחבר
לפעמים אתה לא יודע שאתה פוגע ..
ולפעמים אתה יודע שזה הולך לקראת
המילים היושבות בפה כמו נפלטות החוצה, כאילו הן יושבות על כיסא מפלט ..
וזה קורה כנראה כשהתת מודע מפרש סכנה .
ואל מול סכנה צריך להתגונן .. אז אתה שולח מילים .. כמו חיצים..

זה יכול להיות נורא קטן ..
משפטים כמו – איך את לא מבינה?
איך את לא מצליחה .. ?
איך לא עשית .. לא הספקת .. ?
איך את לא חושבת ?
או, מה חשבת לעצמך?
או מה אכפת לך ..
או בכלל לא אכפת לך.

זה יכול להיות בגוף..
תנועת יד מבטלת ..
דיבור חותך וקוטע ..
או שאתה מסיט מבט
מסרב למגע
האוטומטים שלך חזקים ממך
הגוף פשוט עושה תנועה כאילו לא רצונית

משהו אצלך היגיע לקצה וזה ברח לך.

הכלי כנראה היה קטן מלהכיל את הרגשות שצפו .. וזה גלש.

יש רגעים שלא תבחין בזה ..
יש רגעים שתבחין ותעבור הלאה
כי אתה לא בדיוק יודע מה לעשות עכשיו.

יש רגעים .. רגעי חסד שאפילו תבחין שזה עשה משהו לצד השני
זה טוב שאתה יודע לצאת רגע מעצמך ולהבחין .. כי האמת שאכפת לך.
הצד שהני הגיב ב .. כיווץ
השתתקות פתאומית
תזוזה מהירה
מבט תמוהה
התרחקות
אולי דמעה חנוקה בגרון.

הבחנת אבל אתה נוצר תגובה כי אתה לא יודע איך להגיב
הבחנת וזה גורם לך להתבצר בעמדה ולייצר עוד אמירה פוגענית שמחמירה את המצב
כמו .. "מה את עושה מזה כזה עניין" .. או .. "את כזאת רגישה"

וזהו .. מעגל הפגיעות התחיל
……….

איש יקר..
אתה רוצה לבדוק האם יש אפשרות אחרת
האם אפשר להגיב בצורה שונה ממה שאתה רגיל?

אם הבחנת שפגעת עצור רגע ותנשום
זה הזמן לשאול קודם את עצמך .. מה קרה פה עכשיו ?
לא לזרוק אחריות על הנפגע ולבקש ממנו לקחת אחריות על הפגיעות שלו ..

זה הזמן לזהות שהיא יקרה לך ואתה לא רוצה באמת לפגוע
ברגע שעשית זיהוי והבחנה … "אני פגעתי .." זה כבר המון
כי זיהוי זה פתח לשינוי
אי אפשר לטפל במשהו שלא מבחינים בו.
הנשימה מייצרת אבחנה.

זה הרגע לצאת מעמדת הצודק
וללכת עם הנשימה
הנשימה מייצרת תנועה חדשה
לך עם זה.. ותשאל
תברר
תחבק
תתנצל .. זאת גם אפשרות לא רעה

"אני מרגיש שמשו קרה לך את יכולה להסביר לי "?
אם אתה מצליח לפנות מקום לרגשות של הצד הפגוע ..
אם אתם רגע יושבים .. מורידים קצב דיבור .. נושמים יחד .. מגלים סקרנות
מגדילים יחד את הכלי לתוכו אפשר להכניס כל מיני סוגים של רגשות
נותנים לגיטימציה לרגשות

אז אולי לא תוכלו להכניס את בנוצות לכרית ואת המילים חזרה לפה
אבל ראו זה פלא .. שוחחתם .. נשמתם יחד .. וצמחתם !

(הכתוב מכוון כמובן לשני המינים)

………………………………………………………

אחד הדברים הנפלאים שקורים בקליניקה כשאנחנו לומדים את שפת הכיסאות
זה יכולת ההכלה שלנו שגדלה .. אנחנו לומדים גם להכיל מגוון של רגשות וגם לדבר אותם אחרת.