אני תלמידה נצחית, תמיד מוצאת משהו מעניין מעורר מחשבה ללמוד .
אז בחרתי לי קורס נחמד בסינמה סיטי, על זוגיות ומערכות יחסים בקולנוע.
ללא ספק הקולנוע, יש לו מה להגיד על מערכות יחסים.

במפגש האחרון נפלה לי תובנה ברעש גדול לריצפה
כזו שהייתי שמחה להרים ולהתבונן עליה טוב טוב ישר בעיניים ואולי לנפץ אותה כי היא מתכון לצרות.

הדרמה

צפינו בסרט "אינסאינקט בסיסי "על מערכת יחסים בין הבלש והחשודה ברצח.
סרט מוכר עם שרון סטון היפיפייה. קלסיקה של הפיתוי במלא הדרו.

יחסי פאם פטאל והגבר שלמרות עוצמתו הגברית החזקה נמשך בחוטי הפיתוי כמו פרפר לאש. היא יפיפייה הורסת והוא החוקר מתאהב בה בלי מעצורים.
.
באחת הסצנות, אחרי מעשה אהבה משובח, הוא שואל אותה שאלה לגבי הספר האחרון שהיא כותבת. "מה יהיה הסוף?" הוא שואל
והיא עונה: "הוא מת בסוף"
והוא שואל: "למה הגיבור חייב למות? למה אי אפשר לעשות סוף אחר ..
למשל שהם אוהבים, מקימים משפחה, מגדלים ילדים ועושים אהבה כל היום?"
והסופרת החשודה ברצח עונה לו: "זה לא ימכור, הספר לא יצליח "
"משהו חייב למות! "
כך שלמרות אהבתינו לסופים טובים, לדעתה, זה לא מוכר.
..
התשובה הזאת בעיני שופכת אור על – ההתמכרות שלנו לדרמה.
זה נכון שאנחנו אוהבים סופים טובים ומתוקים, זה נותן לנו תיקווה.
אבל, זה לא באמת מספק את ייצר הדרמה שלנו.
אנחנו חייבים אקשן, לא יכולים להחזיק ברגוע לאורך זמן.
אולי שואפים לשם אבל לא באמת רוצים להגיע לשם.

"מלכודת מסוכנת היא שלוותם של אוהבים" שר יוסי בנאי
וסרטים הוליוודיים רבים מתחילים בתיאור של משפחה נורמטיבית שיש לה הכל, הורים חתיכים, ילדים חמודים, בית נאה, מקצועות טובים
ואז קורה דבר מה..פתאום הם רבים ופוגעים ונפרדים וזורקים וחוזרים ומעליבים ומאשימים .. חושדים, מקנאים, שולחים מעקב .. מהמרים ובוגדים, מסתירים עובדות ומסלפים אמת, ולכל זה יש השלכות.
אנחנו מניפולטיביים חסרי מנוח ומסתוריים.
והכל בשביל קצת אקשן.
כי אחרת זה לא מוכר .. אנחנו לא קונים.
את סיפור חיינו שלנו עצמנו אנחנו לא קונים!
לא הכריכה רכה ולא בכריכה קשה .
הכל .. רק שלא יהיה פה משעמם.

לא יתכן שנחייה את חיינו בקו הישר של המוניטור, מבחינתנו זה מוות.
אנחנו צריכים לסכן משהו כדי להרגיש משמעותיים .כדי להרגיש חיים.
ליפול ולקום ולהמשיך ולהוכיח שאנחנו מכושלים וחזקים.

אנחנו רוצים את קו החיים שלנו עולה יורד בקפיצות חדות, למה?
כי בלי דרמה זה לא חיים?
בלי דרמה לא נוכל לשאוף לשלווה?
איך נספר לנכדים שהתגברנו והכל בסדר?
.
ולא מספיקות לנו הצרות שגם ככה באות עלינו בלי שיש לנו שליטה עליהן
אנחנו חייבים לגוון את העלילה בתוספות משובחות של צרות מבית היוצר שלנו עצמנו.

כמו שכתוב, ומי שלמד ספרות מורחב מכיר – אנה קרנינה :
"כל המשפחות המאושרות, מאושרות אותו דבר, המשפחות האומללות, אומללות כל אחת בדרכה"
אנחנו מאוד יצירתיים.

" אני סובל משמע אני קיים "
שלווה זה לא בריא
אנחנו צריכים את האש ונמשכים לאש. מים רגועים לא מספיק כיף .
אנחנו לא מסכימים למות משיעמום .אנחנו מוכנים למות מסיבות אחרות.
אז מה עדיף שמערכת היחסים תמות מדרמה או תמות משיעמום?

זאת שאלה משמעותית לבדוק, איזה מנגנון חזק יותר אצלנו בני האדם,
מנגנון ההישרדות והשמירה על הקיים או מנגנון ההרס העצמי ?
נדמה כאילו אנחנו עושים הכל בשביל לשמור על הקיים, שואפים ל "הכל בסדר" ובעצם מייצרים נון-סטופ דרמה של "נופל וקם"

לרגע הכל טוב ואז איך שהוא עולה אצלנו הדחף לקלקל,
יותר מידי מושלם פה, בו נהרוס .
לרגע הכל טוב ואנחנו לא מאמינים שזה אמיתי… אולי לא מאמינים שזכינו.
חס ושלום יהיה לנו טוב ונעים ורגוע ביחסים ונחיה יחד נגדל ילדים ונעשה אהבה כל היום ? משעמם .. איפה קצת דרמה?
אין התפתחות בעלילה.
ספר כזה לא ראוי להיות על מדף חיינו.
צריך להכניס קצת רעש לתמונה, להגביר את ווליום החיים, שנרגיש alive
אז כדי לחיות בווליום גבוה, בוא נמצא איזה דפקט ונקלקל קצת.

שאלו את עצמכם – איזה מהצרכים חזק יותר אצלכם?
הצורך באהבה והצרכים הנלווים לה, שייכות וביטחון או הצורך בדרמה ואקשן ?האם כשטוב אתם מחפשים מה לא בסדר או אתם מבסוטים?
הרי יש רווח ומחיר לכל דבר.

אולי זה טבע האדם, אבל מה עשינו בזה?
זה כמו "הניתוח הצליח אבל החולה מת"
כי הרווחנו לעצמנו קצת התרגשות, הרווחנו לעצמנו עליות ומורדות תחושת מסוגלות להתמודד. הרווחנו איזה מאניה דפרסיה קטנה
והוכחנו לעצמנו ערך עצמי במצבים קשים על יכולותינו לצאת ממשברים
ומי מת בדרך ? את מי הרגנו ?
את מערכת היחסים שלנו הוצאנו להורג בדוקרן של קרח.
……………………….

העולם נע תמיד בין שתי אנרגיות מנוגדות
וכמוהו מערכות יחסים נעות בין המים לאש.
בין השיגרה ורגוע ובין אקשן ואדרנלין .
אבל רצוי ללמוד לעשות את זה נכון
האקשן יכול להיות כוח מניע ולא כוח הרסני.
והשגרה מקום לחזור אליו אחרי אקשן בריא.
יש דרך ואפשר להיות חכמים פה.
כי אם לא ניזהר ולא ננוע במרחב הזה בתבונה תשרוף אותנו האש הדרמה ותכלה כל חלקה טובה של יחסים .

ומה רע בפשוט להנות מבוקר יפה יחד. מקפה ביחד וציוץ ציפורים,
מלנוח בתוך זוגיות מכל הדרמה שגם ככה יש בחוץ.
מירקות ששתלנו יחד בגינה, מטיול על חוף הים, מצחוק ילדים או מעשה אהבה לצלילי מוזיקה נעימה.
למה כשהעלילה כאילו לא מתפתחת, קצת נמאס לנו מכל הטוב הזה?

מודה שבתום השיח על הסרט התובנה הזאת הכאיבה לי .
אני לא רוצה את זה ככה. אנחנו מנצחים את עצמנו ומפסידים בו זמנית.
…….

אז כדי שהמילים האלו לא יכתבו סתם נוציא מפה איזו שהיא עבודה
תעשו לעצמכם תרגיל קטן.
– קחו דף בחרו מערכת יחסים אחת משמעותית שהייתה לכם שנגמרה
או את זאת שממשיכה ותבדקו את הקו – קו הדרמות שלכם.
בדקו איפה קפצו הדרמות במערכת היחסים שלכם, מתי ולמה זה קרה?
בדקו אם יש איזו שהיא סיטואציה שהייתם יכולים לנהל אחרת .
אולי עם קצת פחות דרמה ויותר … אהבה.

…………………………………………………………………………………………..

תנועה בין אנרגיות זה דבר לגמרי טבעי
אולי צריך ללמוד את הקצוות .. כדי להגיע לאמצע
אפשר להנות מחיים מלאים הרפתקאות עניין ואקשן .. בלי להרוס
בואו נראה איך אפשר לעשות את זה נכון בתוך מערכת היחסים שלכם.