אהבה זה כסא

פעם אמרתי לחבר.
"אתה יודע, אהבה בעיני זה כסא"
ההשתוממות על פניו ברורה .. למה יכולתי לצפות ?
אני באה עם משט כזה משום מקום
והוא, חוץ מלחשוב על כסא בתור אביזר מעניין לגיוון תנוחות
הדמיון שלו לא הצליח הרחיק רחוק מזה ..
(שלא תבינו אני לא נגד, אפילו לגמרי בעד)
אבל לא לזה כיוונתי עכשיו.

אז למה כן?
אני אומרת, נגיד אתה ואני זוג.
ואנחנו הולכים ביחד לשוק הפשפשים וקונים כיסא שבור ישן.
חוזרים הבית, פורסים עיתונים על הרצפה שלא תתלכלך,
מוציאים כלי עבודה .. פטיש מסמר וניירות שיוף.
מתקנים, משייפים, צובעים בצבעים שמחים, צובעים אחד לשני את האף.
עובדים וצוחקים.
בוחרים יחד מקום מתאים בבית לכיסא הזה
ובסוף היום הזה
עייפים אך מרוצים מהתוצאה.
אנחנו נכנסים למיטה .. למעשה אהבה מטורף
מוציאים את כל השמחה שהצטברה בתוכנו במשך היום והצבעים.
הצבעים הופכים לזיקוקן דינור של אהבתנו ואנחנו חוגגים.
נרדמים מחוברים זה בזרועות זו וכל זה כי צבענו כיסא.

וכל יום מהיום הזה והלאה, כל פעם שנסתכל על הכיסא הזה שם בפינת הבית
הוא יזכיר לנו את מעשה אהבתנו.
את החוויה הפרטית הקסומה שלנו שרק אנחנו יודעים.
הוא יושב לו שם בשקט בפינת הבית כמחזיק סוד נעים.
הוא יודע …. הוא תוצר של יום שמח
הוא יזכיר לנו אפילו ברגעינו הקשים את עוצמות אהבתו הצבעוניות המטורפות
וזה שלנו, חוויה שלנו.

הכיסא הזה הוא האהבה שלנו.
הוא תמצית חיינו.
הוא הרגש.
הוא הצבע.
הוא העשייה.

כי לאהוב …זה לרצות לעבור חוויות ביחד .
ואוסף החוויות שצברנו בחיים הם נכס שלנו יקר לתמיד.

מה מחזיק זוגיות?
מה הופך אותה מרגשת כל פעם מחדש?
זיכרונות.
אם נעים לנו להיזכר בחוויות העבר זה מדרבן אותנו ליצור חוויות לעתיד
האהבה שלנו היא רצף של זיכרונות